יום שלישי, 24 בפברואר 2015

שוקו

אין כמו ריחות בשביל להחזיר אותנו ברגע לילדות.

בשבילי זה הסבון הבודד שנהגנו להתרחץ איתו (כן כן, אז, עוד במיליניום הקודם, לא היה כזה מבחר). 

בשביל הילדים שלי דווקא קיוויתי שהזיכרון יבוא יותר מכיוון המטבח...

אז בימים גשומים, או סתם קרירים, אנחנו חוזרים מהגן ומכינים שוקו חם. 
המצאנו לנו טקס של ממש, מוציאים את ספלי השוקו על מגש עץ וליד כל ספל מונחת אחר כבוד גם עוגיה חמודה.

פתאום הם הגיעו לגיל שמתחילים עם משאלות - עוצמים עיניים, מחברים כפיים, לובשים פרצוף של מלאך ומתאמצים חזק "הלוואי שהעוגיה תהיה בגודל של עוגה... הלוואי הלוואי..." 
אני דווקא הייתי יותר בכיוון של "הלוואי שלא..."
ובכל זאת, כשכמה ימים אחרי זה קיבלתי את השוקולית לאפייה לבדיקה, התחשק לי לרגע להפוך לפיה טובה...

אמנם הייתי סקפטית, אבל נתתי לזה צ'אנס. נכנסתי למטבח ורקחתי כמה מתכונים.

בעיצומה של האפיה, הברדקיסט שלי נכנס אחרי בית הספר הביתה, פתח את הדלת, נעצר, ריחרח וקרא:
"אמא, יש פה ריח של שוקו! ממממ.... אבל אני לא רואה שוקו!"
השוקו, אפרוח שלי, השוקו בתוך העוגה...

יום רביעי, 11 בפברואר 2015

ולנטיינס


מה הקטע עם וולנטיין הזה?


לא, כי... אני חושבת על זה, ותכלס, זה לי נראה כזה חג של צעירים. לא ככה?

טוב, אז נגיד שכבר הצלחנו להשיג בייביסיטר לערב כזה - 
(מה פיתום הבייביסיטר הצעירה - היא בדיוק קבעה עם החבר החדש שלה)
אבל נגיד שההורים מסכימים לבוא, תוך מחאה כי הם ממש לא מבינים למה אנחנו חוגגים את החגים של הגויים
(פייר, לדעתי הם באמת אף פעם לא היו צעירים).

אז נגיד שכבר הצלחנו לצאת, אז מה נעשה?
נצא למקום מגניב בתל אביב?
כלומר, נחפש חניה, נראה את כל הזוגות הצעירים המאוהבים עם כל הניצוצות שעפים מהם לכל הכיוונים?
נסתכל על כל הילדים האלה, אלה שעדיין אין להם ילדים, ולעומתם אנחנו נראים כל כך מרוטים, שלא נאמר – מבוגרים. 

כן, יאללה, בוא נלך על זה, נהיה צעירים ומטורפים!
רק שאין לי ממש מה ללבוש...
אז אולי נישאר בבית ונעשה משהו של אוהבים?
נזמין משהו, נפתח בקבוק יין - משהו של שניים שיזכיר לנו שאנחנו חיים.

הוא מבטל אותי במהירות, יודע בוודאות שאם אנחנו נשארים בבית, אנחנו כבר לא חיים.
טוב מה הוא רוצה, אנחנו כבר תכף בני ארבעים ...  אנחנו באמת כבר לא כל כך חיים.

הוא מתעקש ואנחנו יוצאים. כל הדרך אני מחשבת מתי אנחנו כבר חוזרים. מאוהבים, אבל חוזרים.

פתאום אני מוצאת את עצמי על איזה בר, בין כל הצעירים, אומדת את מצבי.
כולם נראים כל כך חמודים. מאוהבים כאלה.
אני מצמצמת את העיניים, אולי ככה זה יראה שאני מאוהבת? או אולי סתם נרדמת?

הברמן זורק לי מבט מרחם, מנחם, מוזג לנו צ'ייסרים, והמצב סופסופ מתחמם.
שעתיים אחרי אני מבינה, הם לא מאוהבים, הם פשוט שיכורים. נקודה.

אבל מה רע? העיקר שיצאנו והיה כיף נורא.
חייבים לעשות את זה שוב!


בוולנטיין הבא







מקרונים במילוי שוקולד ליצ'י

למקרונים:
חלק א'
150 גרם אבקת שקדים
150 גרם אבקת סוכר
55 גרם חלבון מיושן (חלבונים שהופרדו ושכבו למנוחה במקרר לפחות כמה ימים)
2 טיפות צבע מאכל ורוד בזוקה
מערבבים יחד את כל החומרים

חלק ב'
150 גרם סוכר
38 גרם מים (כן, 38 גרם)
55 גרם חלבון

ההכנה:
שמים אבקת שקדים ואבקת סוכר במעבד מזון וטוחנים לאבקה דקה. מעבירים פעמיים דרך מסננת.
שמים חלבונים בקערת המיקסר. מכניסים מים וסוכר לסיר קטן על אש בינונית. לא מערבבים.
כשהתערובת בסיר מגיעה ל-112 מעלות מתחילים להקציף את החלבונים. כשמגיע ל-118 מעלות יוצקים את הסירופ לתוך החלבונים בזרם דק תוך כדי הקצפה וממשיכים להקציף עד שמתקרר. 
מקפלים פנימה את תערובת השקדים. מכניסים לשקית זילוף ומזלפים לתוך תבנית סיליקון למקרונים בצורת לבבות. אופים 4 דקות בתנור שחומם מראש ל-160 מעלות ואז מורידים את חום התנור ל-140 מעלות ואופים 10 דקות נוספות. 
מצננים בתבנית ומשחררים כשמתקרר.




למילוי:
100 מ"ל שמנת מתוקה
200 גרם שוקולד מריר
קורט מלח
2 כפות ליקר ליצ'י

שוברים את השוקולד לקוביות קטנות.
מחממים את השמנת בסיר קטן לסף רתיחה.
מורידים מהאש, מוסיפים את השוקולד לסיר וממתינים כדקה. מערבבים היטב עד שמתקבלת תערובת אחידה. מוסיפים מלח וליקר, מערבבים היטב ומצננים מעט.

לחיצי שוקולד
ממיסים 100 גרם שוקולד, מכניסים לשקית זילוף וגוזרים חור קטנטן בקצה.
מזלפים חיצים על גבי נייר אפיה, כאורך גדול בכ-3 ס"מ מאורך המקרון, וממתינים עד להתקשות מחדש של השוקולד.





ההרכבה:
מכניסים את תערובת השוקולד לשקית זילוף, מחלקים את המקרונים לזוגות, מזלפים מעט מהקרם על מקרון, מצמידים חץ ומצמידים מקרון נוסף.





יום שני, 22 בספטמבר 2014

שנה סוכריה

אחחח... השנה שהייתה, איזו שנה זו הייתה

שני מעברי דירה
שתי לידות
שניים ילדים עולים ל-א׳
ושני סנדוויצ׳ים שפשוט לא מבינים מה נפל עליהם, ואיך כל זה קרה להם...
מבצע אחד
ואולי בעצם הייתה זו מלחמה

באמת זאת היתה שנה לא רגילה

אבל הי, לא שכחנו
ואפילו ממש התגעגענו
אז לכבוד השנה החדשה אנחנו מאחלות לכן, וגם לנו
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה
שנה של יצירה וכתיבה

שתהיה שנה - סוכריה!

















יום רביעי, 9 באפריל 2014

מרק אביב

כל חורף, כל החורף אני רק מחכה שיגיע האביב, כדי לפתוח את עונת המרקים.
איך שהקרניים האביביות הראשונות מתחילות לבצבץ אני רצה אל השוק. 
בימי שישי בבוקר אני נדחפת ודוחפת בכרמל העמוס, עוברת בכל הדוכנים ומחפשת.
ברגע שאני קולטת אותם נפתחות לי העיניים - המלונים הירוקים. בדיוק אלה, העגולים היפים האלה. 
עכשיו מבחינתי האביב מתחיל.
כן כן, ממש עכשיו, כשמתחיל להתחמם, כשפירות הקיץ מתחילים לבצבץ, אז בדיוק אני פותחת את עונת המרק.
מעכשיו ועד סוף העונה כל מי שיתארח אצלנו יטעם אותו, ואז ישאל, יחקור, יבקש תוספת, ובסוף גם את המתכון. 
הכי טעים, הכי מרענן, ללא גלוטן, פרווה, טבעוני, ואפילו נראה טוב!
אוי, נו, די, אני נשמעת כמו פרסומת לעוסה, אני יודעת.
אבל אני בטוחה שתסלחו לי, כי הנה, בשניה סגרתי לכן את פינת הקינוח לסדר.
לא עוד עוגת מצות, לא עוד סתם סלט פירות, תסמכו עליי (רק הפעם) - מהמם וטעים! את הקינוח הזה אף אחד לא ישכח לכן.

חג שמייח!!!










מרק מלון וטפיוקה

המצרכים:
2.5 כוסות מים
3/4 כוס סוכר
1/2 כוס פניני טפיוקה קטנים (להשיג בחנויות טבע ובמכולות סיניות)
פחית חלב קוקוס
2 מלונים ירוקים, בינוניים
להגשה: פירות יער, טריים או קפואים

ההכנה:
שמים מים וסוכר בסיר ומביאים לרתיחה.
כשרותח מוסיפים פניני טפיוקה. מערבבים קלות ומנמיכים את הלהבה.
ממשיכים לבשל על להבה נמוכה כחצי שעה עד שהגרגירים מתנפחים, הופכים שקופים ונשאר בהם לב קטנטן ולבן. מערבבים מדי פעם תוך כדי בישול כשדי שלא ידבקו לתחתית הסיר. אם התערובת מסמיכה מדי והגרגירים עדין לא מוכנים, מוסיפים בכל פעם רבע כוס של מים רותחים ומערבבים היטב.
מסירים מהאש ומצננים.
פותחים פחית של חלב קוקוס, נזהרים שלא לנענע אותה יותר מדי, כך שהחלק השמנתי והחלק הנוזלי השקוף לא יתערבבו.
מוסיפים לסיר את החלק השמנתי של חלב הקוקוס, וכרבע כוס מהחלק הנוזלי, ומערבבים.
חותכים מלון אחד לקוביות קטנות (או מחלצים עיגולים עם כף פריזיאן). את שאר המלון מכניסים לבלנדר וטוחנים לתערובת חלקה.
מאחדים את המלון והטפיוקה. מחלקים לכוסות ושומרים במקרר. 
לפני ההגשה מפזרים מלמעלה פירות יער.

כן סתיו, אפשר להכין יום מראש. 

יום שלישי, 25 במרץ 2014

40

גברים זה הדבר הכי מעצבן בעולם.  ה-כ-י מעצבן בעולם.
ליתר דיוק - בעלים. וכן, אמא שלהם אשמה. כמובן. 
סליחה. תיקון  - 
גברים במשבר גיל ה-40 זה הדבר הכי מעצבן בעולם. ה-כ-י מעצבן. בעולם! 
וכן, עדיין אמא שלהם אשמה. היא תמיד אשמה. 

אני אפילו לא זוכרת איך בדיוק זה התחיל. 
רק זוכרת את המחיר ששילמנו על נעלי הריצה הראשונות שהוא רכש. 
אח"כ את המחיר ששילמנו על זוג האופניים הראשונות שהוא קנה.  
בהמשך הסתבר שבשביל לרכוב על אופניים צריך נעליים מתאימות, במחיר מתאים, ומכנסיים מתאימות, במחיר עוד יותר מתאים.  
ואז עברו איזה שבועיים של אימונים שבהם הוא הבין שהאופניים שרכש הן לא מספיק טובות, ושילמנו כראוי על זוג ראוי יותר, לפחות לטעמו. 
ובינתיים נעלי הריצה נשחקו והיה צורך לקנות חדשות, ואז צריך לשדרג גלגלים לאופניים, ולקנות חליפה לרכיבה, וחליפה לריצה, וגם חליפה לשחיה, וגם כל מיני ויטמינים, וחטיפי אנרגיה, ומסאג׳ים לשחרור השרירים הכואבים, ושוב נשחקו הנעליים, אז קנינו חדשות, ואותן הוא שכח יומיים אחר כך בחדר הכושר, אז קנינו שוב חדשות, ופתאום ההוא שלא הצליח להזדחל מהמיטה לפני 10 בשבת בבוקר היה קם ב-5, מעמיס את האופניים ויוצא לרכיבה עד הצהריים, משאיר מאחור את ההריונית ההיא עם 2 זאטוטים בדירה, שימצאו כבר דרך לשעשע את עצמם, ויוצא כל יום לשעתיים-שלוש של אימונים, כאילו היה רווק נטול מחויבויות, וכל מה שהוא חושב עליו ומתעסק בו ומדבר עליו זה התחרות הגדולה שבאופק, והאימונים לקראתה, והנעליים שהוא עוד צריך לקנות.

ובדיוק ככה מצאתי את עצמי יום אחד מתמודדת עם מתבגר בן 40 במשבר שכל המוח עבר לו לשריר שמדווש באופניים.   

והכי נורא? אבל הכי נורא? בזמן שאת הולכת ותופחת ומתעגלת ומרגישה כמו חבית עגלגלה ובצקית, ההוא רק הולך ומתחטב, ופתאום אין לך יותר שותף למנת גלידה אל תוך הלילה כי הוא עבר לחיות על שייק פטרוזיליה…

ואז הגיעה התחרות הגדולה שלקראתה התכונן במהלך כל החודשים האלה (וכבר ציינתי כמה עולה ההרשמה אליה? סכום של 4 ספרות. בחיי!), והוא ארז תיק עם חליפת רכיבה, חליפת ריצה וחליפת שחיה, ויטמינים וחטיפי אנרגיה, העמיס אופניים וגלגלים ספייר, וירד לסופ״ש באילת. לנו לא נשאר מקום להכנס לאוטו אז נשארנו בבית. 
ואז הוא חזר מאילת, גאה ומלא באדרנלין, סיפר על הישגיו המרשימים, נכנס למיטה, נרדם, קם צולע, וצלע ככה כמה ימים, נח קצת, התבטל קצת, ולאט לאט השריר של האופניים התחיל להצטמצם בחזרה ושיחרר את המוח לחזור למקומו הטבעי, וסוף סוף קיבלתי מחדש את ההוא שהתחתנתי איתו, ההוא שאוהב גלידות. 

אז תקשיבי - משבר גיל שנתיים, גיל 38, משבר הילד הראשון, השני, השלישי, גיל ההתבגרות, או כל משבר אחר, חמור ככל שיהיה, הוא אפילו לא רמז קטנטן, פצפון!, למה שעוד מחכה לך. תזכרי את זה טוב, תתחילי לתרגל נשימות כבר מעכשיו, ותקני רסקיו בכל פעם שיש מבצע. שלא תגידי שלא הזהרתי. 

ולבעלי היקר, שחוגג היום 40 - צר לי אבל לא נשאר לנו כסף לקנות לך מתנה. אולי עד הערב עוד אצליח למכור את האופניים ולקנות לך משהו, אבל לפחות הכנתי לך עוגה… 

טוב נו, וגם עוד דבר אחד קטן, או שניים, מקסימום 40… על כל דבר שאני אוהבת בך.
מזל טוב איש שלי, לחיי 40 השנים הבאות!














איפה משיגים?
סוכריות כסופות, צבעי מאכל כסופים, אבקות נצנצים אכילות - של מג'יק קולור אצל מותק בוטיק סוכר
מזוודה כסופה - BeekitStudio (והחנות במרמלדה מרקט)
קישוט פומפונים, שרשרת דגלונים, דוייליז מהממים, קישוטי שפמים - Dreams and Wishes (והחנות במרמלדה מרקט)

יום שלישי, 4 במרץ 2014

משלוח מנות!

זה מדהים איך כל שנה פורים בא. כל שנה. לא מפספס אף שנה. ומשנה לשנה הוא מגיע מהר יותר. 
ועוד יותר מדהים איך כל שנה אנחנו כאילו מופתעות מחדש: "מה? כבר פורים? אוף, למה לעזאזל לא התארגנו מבעוד מועד?!..."

אז זהו, שהשנה כן התארגנו. ואפילו מבעוד מועד. 
כי ככה זה כשאת בהריון מתקדם: הרגע האחרון הוא לא אופציה - מי יודע באיזה סוג של אשפוז תמצאי את עצמך בדיוק ברגע הלא נכון

והפעם אפילו קצת השקענו, אם לא בתחפושות (כי הרי האפרוחים והשפים הם כבר בעלי דעה מוצקה משל עצמם. הם דורשים גיבורי על ו/או דמויות מבחילות אחרות. וגם מקבלים.) אז לפחות במשלוח המנות.

בשנה שעברה לא התפרענו, ורק יצקנו שוקולד מומס לכפיות צבעוניות, אבל השנה עמלנו וטרחנו קצת יותר, טוב נו, לא יותר מדי - מה שאפשר הכנו מראש, ומה שאפשר קנינו  ושידרגנו. 
וזה המשלוח שלנו:




יצא חמוד, לא?
בקרוב אצלכן! 
איך?
אספנו את כל התמונות, המתכונים, ההסברים והטיפים, ואיגדנו אותם למגזין וירטואלי, אותו תוכלו לראות בקלות כאן.
יאללה, להפשיל שרוולים ולעבודה!
















רוצו להכין, אנחנו כאן לתמיכה, ואל תשכחו לחזור לספר לנו איך יצא.
תכלס, אין על פורים, זה החג הכי כייפי שיש. 

חג שמייח!