יום רביעי, 29 ביולי 2015

מי מפחדת מעכבישים?...



ילדים זה באמת עסק מעורר יצירתיות.

בהתחלה זה היה דווקא די פשוט - היו לי שפע של רעיונות לנושאי ימי הולדת ולא הייתי צריכה לקבל את ההסכמה של אפחד עליהם.
פתאום, הילד כבר בן שבע ובאופן מפתיע יש לו רצונות משלו (חצוף!).

אני מודה שלרגע חשבתי להעמיד אותו במקום - סליחה, הלו, כאילו הבאתי אותך לעולם בשבילי, לא בשבילך...
אם אתה רוצה להשפיע על נושאים לימי הולדת לך תעשה לך ילדים משלך!

אבל אז חשבתי עוד רגע (יש לי קטעים כאלה לפעמים, אם במקרה ישנתי בלילה ואני קצת יותר רגועה) לשנות גישה, הרי ילדים זה סוג של הישרדות, ובהישרדות כמו בהישרדות (ואיפה גיא ההורס שיבוא לפקוד עלייי בסקסיות נוטפת, איפה? - יודעת שיצאתי איתו פעם? כן, פעם אחת. באמת חבל שהוא לא רצה עוד... כן, אז איפה היינו? אה, כן, בהישרדות ...) - מתמודדים עם האתגר!

יומולדת עכבישים? אין בעיה, אני כבר אראה לך מה זה יומולדת עכבישים...

(מזל, מזל שאחריו באו שתי בנות...)






















כן ברור, גם ההפעלה שעשינו הייתה בנושא, אלא מה...
הכנו ביחד עם הילדים מנורות לילה מפחידות



את הרעיון המבחיל לקחנו מכאן, איך מכינים?
ככה:

מה צריך:
צנצנת עם מכסה
מילוי אקרילן
עכבישי פלסטיק, למשל כאלה או כאלה
ובחנות אלקטרניקה נצטרך לקנות:
בית סוללות
נורה קטנה + בית נורה מתאים, או נורת לד
מפסק קטן
וחוט חשמל דקיק


המפסק שקנינו ורואים כאן בתמונה לא היה ממש טוב. אחרי שימוש לא ארוך הוא התקלקל, עדיף לקנות אחד כזה שלא צריך ללחוץ כדי להדליק/לכבות את האור, אלא להזיז מצד לצד.

אז מה עושים:
בונים מעגל חשמלי פשוט. זוכרים משיעורי אלקטרוניקה בכיתה ב'?
לוקחים את שני החוטים שיוצאים מבית הסוללות, מחברים אחד לצד אחד של בית הנורה ואחד לצד אחד של המפסק.

לוקחים חוט נוסף ומחברים קצה אחד לצד השני של המפסק ואת הקצה השני לצד הפנוי של בית הנורה.
מבריגים את הנורה לבית הנורה.
כשמכניסים סוללות ולוחצים על המפסק, האור דולק והאושר גדול.



עכשיו, את המפסק צריך להצמיד למכסה. 
לפני שמחוררים את מכסה מניחים את המפסק ואת בית הסוללות בתוכו כדי לוודא שיש להם מקום זה  לצד זה.
עושים חור במכסה. כדאי לשים לב לא לעשות את החור צמוד מדי לדופן כדי שיהיה אפשר לסגור את המכסה. נועצים משהו חד ועושים חור קטן, ואז עם מספריים פשוט נועצים את השפיץ בתוך החור ומתחילים לסובב בעדינות. כך לאט לאט מרחיבים את החור עד שמגיע לגודל המתאים למפסק. מבריגים את המפסק פנימה.





את בית הסוללות מדביקים עם דבק דו צדדי לצד השני של המכסה, ובית הנורה נשאר חופשי.



לוקחים את הצנצנת וממלאים באקרילן. לא לדחוס, רק למלא בעדינות.
מכניסים עכבישים צמוד לדופן של הצנצנת.
יוצרים עם האצבעות רווח קטן בעדינות באמצע המילוי, לעומק של בערך שליש מהצנצנת. מכניסים לתוך הרווח את בית הנורה, וסוגרים את המכסה.



חופשה נעימה!

יום ראשון, 12 ביולי 2015

לילה

את עייפה??!

אני עייפה!
אני ה-כ-י עייפה!
אני כל כך עייפה! גמורה מעייפות!!

בכלל, איך שאני קמה בבוקר אני כבר עייפה.
קמה כי השעון מצלצל או כי איזה ילד מחליט שמספיק לי (לא, ממש לא מספיק לי!) ואני רק רוצה לחזור לישון.
כל היום אני רק מפנטזת על המיטה, רק מחכה שיגיע כבר הלילה.

בשש וחצי בערב אני כבר בכוננות מיטה - מתקתקת שלושה ילדים: ביצים ירקות וגבינה, מקלחות ובשמונה אפס-אפס למיטה!
שמונה. אני מסתכלת על המטבח ומתחילה לחשב: כלים, מכונה להכניס ו-2 מכונות לקפל, להכין תיקים למחר, 2 מיילים דחופים מאחר הצהריים (אולי הערב אפילו אצליח לכתוב איזה פוסט?) ו-10 גג אני ישנה!

לא מספיקה למצמץ וכבר עשר וחצי. 

אני באמת לא מבינה מה הקטע הזה - כל יום, כל היום, אני מחכה שיגיע הלילה, וכשהוא סופסופ מגיע - אני פשוט עסוקה מכדי להתפנות לו. 
כל לילה אני רוצה לישון בעשר ונרדמת בשתיים.. 

למה?

נגיד, הלילה, באמת שהייתי עייפה, ב-א-מ-ת. אבל הייתי חייבת להכין איזה מוס שוקולד...




מוס שוקולד בצנצנת מהממת

5 מנות

המצרכים:
100 גרם שוקולד מריר קצוץ
100 גרם חמאה חתוכה לקוביות
כפית קפה נמס מגורען
2 ביצים, מופרדות
100 גרם סוכר
2 כפות ברנדי
קורט מלח
גרגירים מחצי מקל וניל
שמנת להקצפה 
כף סוכר

ההכנה:
ממיסים על בן-מארי שוקולד, חמאה וקפה עד שמתקבלת תערובת אחידה. מורידים מהאש.
על בן-מארי נפרד מערבבים חלמונים, סוכר, גרגירי וניל וברנדי. מערבבים כ-2 דקות עד שמתקבלת תערובת חמימה וסמיכה. מורידים מהאש ומקררים. מקפלים את תערובת השוקולד לתוך תערובת החלמונים.
בקערת המיקסר מקציפים חלבונים עם מלח לקצף יציב. מעבירים שליש מהחלבונים לתוך תערובת השוקולד ומערבבים. מקפלים בעדינות את שאר החלבונים לתוך השוקולד. 
מחלקים בין כוסות ומקררים כ-4 שעות, עד שמתייצב. 
מקציפים את השמנת עם הסוכר, ומוזגים מעל המוס.

ליצירת "אלכסון": בעת מזיגת המוס, מחזיקים את הכוס באלכסון. מניחים את הכוס לקירור באלכסון בתוך תבנית מאפינס או בתוך תבנית ביצים נקייה עד שהמוס מתקרר ומתייצב. 
אם מכינים באלכסון יש להכפיל את כמות השמנת שבמתכון.

והצנצנת המהממת? מכאן

יום ראשון, 10 במאי 2015

החברים הכי טובים

ברגע שהתחלנו לצאת הוא דאג להבהיר לי שהם החברים הכי טובים -
תמיד ביחד, הולכים לכל מקום ביחד, עושים ה-כ-ל ביחד,
ושיהיה ברור: זה לא עומד להשתנות! 

נו בסדר. אני לא מתרגשת בקלות. עם הזמן סדרי עדיפויות אצל כולם משתנים. גם שלהם ישתנו. 
אז זהו ש... הם באמת כל הזמן היו ביחד. לאן שלא נסענו הם היו כמו תאומים, ביחד. 
יש מקום באוטו, אין מקום באוטו, חברים הכי טובים, לא? אז מתאמצים. 

תינוק ראשון, ואז עוד אחת, ואפילו עוד אחת - והם תמיד מצאו זמן לטיולי לילה בפארק -
מדברים... קיבינימט על מה הם יכולים כבר לדבר???
לפעמים הייתי יוצאת עם חברות, חוזרת מאוחר ומוצאת אותם מרוחים בכיף על הספה, מבסוטים מהזמן איכות שלהם.
פעם אפילו תפסתי אותם ישנים ביחד! 

ואם הייתי רק מעזה לומר מילה, הוא מיד טרח להזכיר לי שהם החברים הכי טובים.
עוד הרבה לפני שאני הגעתי...  

אז איך אומרים if you can't beat them, join them...
פעם אפילו אפיתי בשבילו משהו -
ככה, בשביל ההרגשה הטובה...







עוגיות לכלבים
המצרכים:
2 כוסות קמח מלא
חצי כוס קמח תירס
חצי כוס קוואקר
ביצה
רבע כוס שמן
3/4 כוס ציר בקר (כן בטח, אפשר מאבקה. לא באמת נטרח להכין ציר בקר בשביל זה...)
צנצנת מהממת

ההכנה:
מחממים תנור ל-170 מעלות
מערבבים היטב את כל החומרים לבצק אחיד (אם הבצק דביק מדי מוסיפים עוד קצת קמח)
מרדדים לעובי כחצי ס"מ,
קורצים צורות או חותכים למלבנים
ואופים כ-25-30




לבוגי
1999-2015


יום שלישי, 24 בפברואר 2015

שוקו

אין כמו ריחות בשביל להחזיר אותנו ברגע לילדות.

בשבילי זה הסבון הבודד שנהגנו להתרחץ איתו (כן כן, אז, עוד במיליניום הקודם, לא היה כזה מבחר). 

בשביל הילדים שלי דווקא קיוויתי שהזיכרון יבוא יותר מכיוון המטבח...

אז בימים גשומים, או סתם קרירים, אנחנו חוזרים מהגן ומכינים שוקו חם. 
המצאנו לנו טקס של ממש, מוציאים את ספלי השוקו על מגש עץ וליד כל ספל מונחת אחר כבוד גם עוגיה חמודה.

פתאום הם הגיעו לגיל שמתחילים עם משאלות - עוצמים עיניים, מחברים כפיים, לובשים פרצוף של מלאך ומתאמצים חזק "הלוואי שהעוגיה תהיה בגודל של עוגה... הלוואי הלוואי..." 
אני דווקא הייתי יותר בכיוון של "הלוואי שלא..."
ובכל זאת, כשכמה ימים אחרי זה קיבלתי את השוקולית לאפייה לבדיקה, התחשק לי לרגע להפוך לפיה טובה...

אמנם הייתי סקפטית, אבל נתתי לזה צ'אנס. נכנסתי למטבח ורקחתי כמה מתכונים.

בעיצומה של האפיה, הברדקיסט שלי נכנס אחרי בית הספר הביתה, פתח את הדלת, נעצר, ריחרח וקרא:
"אמא, יש פה ריח של שוקו! ממממ.... אבל אני לא רואה שוקו!"
השוקו, אפרוח שלי, השוקו בתוך העוגה...

יום רביעי, 11 בפברואר 2015

ולנטיינס


מה הקטע עם וולנטיין הזה?


לא, כי... אני חושבת על זה, ותכלס, זה לי נראה כזה חג של צעירים. לא ככה?

טוב, אז נגיד שכבר הצלחנו להשיג בייביסיטר לערב כזה - 
(מה פיתום הבייביסיטר הצעירה - היא בדיוק קבעה עם החבר החדש שלה)
אבל נגיד שההורים מסכימים לבוא, תוך מחאה כי הם ממש לא מבינים למה אנחנו חוגגים את החגים של הגויים
(פייר, לדעתי הם באמת אף פעם לא היו צעירים).

אז נגיד שכבר הצלחנו לצאת, אז מה נעשה?
נצא למקום מגניב בתל אביב?
כלומר, נחפש חניה, נראה את כל הזוגות הצעירים המאוהבים עם כל הניצוצות שעפים מהם לכל הכיוונים?
נסתכל על כל הילדים האלה, אלה שעדיין אין להם ילדים, ולעומתם אנחנו נראים כל כך מרוטים, שלא נאמר – מבוגרים. 

כן, יאללה, בוא נלך על זה, נהיה צעירים ומטורפים!
רק שאין לי ממש מה ללבוש...
אז אולי נישאר בבית ונעשה משהו של אוהבים?
נזמין משהו, נפתח בקבוק יין - משהו של שניים שיזכיר לנו שאנחנו חיים.

הוא מבטל אותי במהירות, יודע בוודאות שאם אנחנו נשארים בבית, אנחנו כבר לא חיים.
טוב מה הוא רוצה, אנחנו כבר תכף בני ארבעים ...  אנחנו באמת כבר לא כל כך חיים.

הוא מתעקש ואנחנו יוצאים. כל הדרך אני מחשבת מתי אנחנו כבר חוזרים. מאוהבים, אבל חוזרים.

פתאום אני מוצאת את עצמי על איזה בר, בין כל הצעירים, אומדת את מצבי.
כולם נראים כל כך חמודים. מאוהבים כאלה.
אני מצמצמת את העיניים, אולי ככה זה יראה שאני מאוהבת? או אולי סתם נרדמת?

הברמן זורק לי מבט מרחם, מנחם, מוזג לנו צ'ייסרים, והמצב סופסופ מתחמם.
שעתיים אחרי אני מבינה, הם לא מאוהבים, הם פשוט שיכורים. נקודה.

אבל מה רע? העיקר שיצאנו והיה כיף נורא.
חייבים לעשות את זה שוב!


בוולנטיין הבא







מקרונים במילוי שוקולד ליצ'י

למקרונים:
חלק א'
150 גרם אבקת שקדים
150 גרם אבקת סוכר
55 גרם חלבון מיושן (חלבונים שהופרדו ושכבו למנוחה במקרר לפחות כמה ימים)
2 טיפות צבע מאכל ורוד בזוקה
מערבבים יחד את כל החומרים

חלק ב'
150 גרם סוכר
38 גרם מים (כן, 38 גרם)
55 גרם חלבון

ההכנה:
שמים אבקת שקדים ואבקת סוכר במעבד מזון וטוחנים לאבקה דקה. מעבירים פעמיים דרך מסננת.
שמים חלבונים בקערת המיקסר. מכניסים מים וסוכר לסיר קטן על אש בינונית. לא מערבבים.
כשהתערובת בסיר מגיעה ל-112 מעלות מתחילים להקציף את החלבונים. כשמגיע ל-118 מעלות יוצקים את הסירופ לתוך החלבונים בזרם דק תוך כדי הקצפה וממשיכים להקציף עד שמתקרר. 
מקפלים פנימה את תערובת השקדים. מכניסים לשקית זילוף ומזלפים לתוך תבנית סיליקון למקרונים בצורת לבבות. אופים 4 דקות בתנור שחומם מראש ל-160 מעלות ואז מורידים את חום התנור ל-140 מעלות ואופים 10 דקות נוספות. 
מצננים בתבנית ומשחררים כשמתקרר.




למילוי:
100 מ"ל שמנת מתוקה
200 גרם שוקולד מריר
קורט מלח
2 כפות ליקר ליצ'י

שוברים את השוקולד לקוביות קטנות.
מחממים את השמנת בסיר קטן לסף רתיחה.
מורידים מהאש, מוסיפים את השוקולד לסיר וממתינים כדקה. מערבבים היטב עד שמתקבלת תערובת אחידה. מוסיפים מלח וליקר, מערבבים היטב ומצננים מעט.

לחיצי שוקולד
ממיסים 100 גרם שוקולד, מכניסים לשקית זילוף וגוזרים חור קטנטן בקצה.
מזלפים חיצים על גבי נייר אפיה, כאורך גדול בכ-3 ס"מ מאורך המקרון, וממתינים עד להתקשות מחדש של השוקולד.





ההרכבה:
מכניסים את תערובת השוקולד לשקית זילוף, מחלקים את המקרונים לזוגות, מזלפים מעט מהקרם על מקרון, מצמידים חץ ומצמידים מקרון נוסף.





יום שני, 22 בספטמבר 2014

שנה סוכריה

אחחח... השנה שהייתה, איזו שנה זו הייתה

שני מעברי דירה
שתי לידות
שניים ילדים עולים ל-א׳
ושני סנדוויצ׳ים שפשוט לא מבינים מה נפל עליהם, ואיך כל זה קרה להם...
מבצע אחד
ואולי בעצם הייתה זו מלחמה

באמת זאת היתה שנה לא רגילה

אבל הי, לא שכחנו
ואפילו ממש התגעגענו
אז לכבוד השנה החדשה אנחנו מאחלות לכן, וגם לנו
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה
שנה של יצירה וכתיבה

שתהיה שנה - סוכריה!