יום שני, 22 בספטמבר 2014

שנה סוכריה

אחחח... השנה שהייתה, איזו שנה זו הייתה

שני מעברי דירה
שתי לידות
שניים ילדים עולים ל-א׳
ושני סנדוויצ׳ים שפשוט לא מבינים מה נפל עליהם, ואיך כל זה קרה להם...
מבצע אחד
ואולי בעצם הייתה זו מלחמה

באמת זאת היתה שנה לא רגילה

אבל הי, לא שכחנו
ואפילו ממש התגעגענו
אז לכבוד השנה החדשה אנחנו מאחלות לכן, וגם לנו
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה
שנה של יצירה וכתיבה

שתהיה שנה - סוכריה!

















יום רביעי, 9 באפריל 2014

מרק אביב

כל חורף, כל החורף אני רק מחכה שיגיע האביב, כדי לפתוח את עונת המרקים.
איך שהקרניים האביביות הראשונות מתחילות לבצבץ אני רצה אל השוק. 
בימי שישי בבוקר אני נדחפת ודוחפת בכרמל העמוס, עוברת בכל הדוכנים ומחפשת.
ברגע שאני קולטת אותם נפתחות לי העיניים - המלונים הירוקים. בדיוק אלה, העגולים היפים האלה. 
עכשיו מבחינתי האביב מתחיל.
כן כן, ממש עכשיו, כשמתחיל להתחמם, כשפירות הקיץ מתחילים לבצבץ, אז בדיוק אני פותחת את עונת המרק.
מעכשיו ועד סוף העונה כל מי שיתארח אצלנו יטעם אותו, ואז ישאל, יחקור, יבקש תוספת, ובסוף גם את המתכון. 
הכי טעים, הכי מרענן, ללא גלוטן, פרווה, טבעוני, ואפילו נראה טוב!
אוי, נו, די, אני נשמעת כמו פרסומת לעוסה, אני יודעת.
אבל אני בטוחה שתסלחו לי, כי הנה, בשניה סגרתי לכן את פינת הקינוח לסדר.
לא עוד עוגת מצות, לא עוד סתם סלט פירות, תסמכו עליי (רק הפעם) - מהמם וטעים! את הקינוח הזה אף אחד לא ישכח לכן.

חג שמייח!!!










מרק מלון וטפיוקה

המצרכים:
2.5 כוסות מים
3/4 כוס סוכר
1/2 כוס פניני טפיוקה קטנים (להשיג בחנויות טבע ובמכולות סיניות)
פחית חלב קוקוס
2 מלונים ירוקים, בינוניים
להגשה: פירות יער, טריים או קפואים

ההכנה:
שמים מים וסוכר בסיר ומביאים לרתיחה.
כשרותח מוסיפים פניני טפיוקה. מערבבים קלות ומנמיכים את הלהבה.
ממשיכים לבשל על להבה נמוכה כחצי שעה עד שהגרגירים מתנפחים, הופכים שקופים ונשאר בהם לב קטנטן ולבן. מערבבים מדי פעם תוך כדי בישול כשדי שלא ידבקו לתחתית הסיר. אם התערובת מסמיכה מדי והגרגירים עדין לא מוכנים, מוסיפים בכל פעם רבע כוס של מים רותחים ומערבבים היטב.
מסירים מהאש ומצננים.
פותחים פחית של חלב קוקוס, נזהרים שלא לנענע אותה יותר מדי, כך שהחלק השמנתי והחלק הנוזלי השקוף לא יתערבבו.
מוסיפים לסיר את החלק השמנתי של חלב הקוקוס, וכרבע כוס מהחלק הנוזלי, ומערבבים.
חותכים מלון אחד לקוביות קטנות (או מחלצים עיגולים עם כף פריזיאן). את שאר המלון מכניסים לבלנדר וטוחנים לתערובת חלקה.
מאחדים את המלון והטפיוקה. מחלקים לכוסות ושומרים במקרר. 
לפני ההגשה מפזרים מלמעלה פירות יער.

כן סתיו, אפשר להכין יום מראש. 

יום שלישי, 25 במרץ 2014

40

גברים זה הדבר הכי מעצבן בעולם.  ה-כ-י מעצבן בעולם.
ליתר דיוק - בעלים. וכן, אמא שלהם אשמה. כמובן. 
סליחה. תיקון  - 
גברים במשבר גיל ה-40 זה הדבר הכי מעצבן בעולם. ה-כ-י מעצבן. בעולם! 
וכן, עדיין אמא שלהם אשמה. היא תמיד אשמה. 

אני אפילו לא זוכרת איך בדיוק זה התחיל. 
רק זוכרת את המחיר ששילמנו על נעלי הריצה הראשונות שהוא רכש. 
אח"כ את המחיר ששילמנו על זוג האופניים הראשונות שהוא קנה.  
בהמשך הסתבר שבשביל לרכוב על אופניים צריך נעליים מתאימות, במחיר מתאים, ומכנסיים מתאימות, במחיר עוד יותר מתאים.  
ואז עברו איזה שבועיים של אימונים שבהם הוא הבין שהאופניים שרכש הן לא מספיק טובות, ושילמנו כראוי על זוג ראוי יותר, לפחות לטעמו. 
ובינתיים נעלי הריצה נשחקו והיה צורך לקנות חדשות, ואז צריך לשדרג גלגלים לאופניים, ולקנות חליפה לרכיבה, וחליפה לריצה, וגם חליפה לשחיה, וגם כל מיני ויטמינים, וחטיפי אנרגיה, ומסאג׳ים לשחרור השרירים הכואבים, ושוב נשחקו הנעליים, אז קנינו חדשות, ואותן הוא שכח יומיים אחר כך בחדר הכושר, אז קנינו שוב חדשות, ופתאום ההוא שלא הצליח להזדחל מהמיטה לפני 10 בשבת בבוקר היה קם ב-5, מעמיס את האופניים ויוצא לרכיבה עד הצהריים, משאיר מאחור את ההריונית ההיא עם 2 זאטוטים בדירה, שימצאו כבר דרך לשעשע את עצמם, ויוצא כל יום לשעתיים-שלוש של אימונים, כאילו היה רווק נטול מחויבויות, וכל מה שהוא חושב עליו ומתעסק בו ומדבר עליו זה התחרות הגדולה שבאופק, והאימונים לקראתה, והנעליים שהוא עוד צריך לקנות.

ובדיוק ככה מצאתי את עצמי יום אחד מתמודדת עם מתבגר בן 40 במשבר שכל המוח עבר לו לשריר שמדווש באופניים.   

והכי נורא? אבל הכי נורא? בזמן שאת הולכת ותופחת ומתעגלת ומרגישה כמו חבית עגלגלה ובצקית, ההוא רק הולך ומתחטב, ופתאום אין לך יותר שותף למנת גלידה אל תוך הלילה כי הוא עבר לחיות על שייק פטרוזיליה…

ואז הגיעה התחרות הגדולה שלקראתה התכונן במהלך כל החודשים האלה (וכבר ציינתי כמה עולה ההרשמה אליה? סכום של 4 ספרות. בחיי!), והוא ארז תיק עם חליפת רכיבה, חליפת ריצה וחליפת שחיה, ויטמינים וחטיפי אנרגיה, העמיס אופניים וגלגלים ספייר, וירד לסופ״ש באילת. לנו לא נשאר מקום להכנס לאוטו אז נשארנו בבית. 
ואז הוא חזר מאילת, גאה ומלא באדרנלין, סיפר על הישגיו המרשימים, נכנס למיטה, נרדם, קם צולע, וצלע ככה כמה ימים, נח קצת, התבטל קצת, ולאט לאט השריר של האופניים התחיל להצטמצם בחזרה ושיחרר את המוח לחזור למקומו הטבעי, וסוף סוף קיבלתי מחדש את ההוא שהתחתנתי איתו, ההוא שאוהב גלידות. 

אז תקשיבי - משבר גיל שנתיים, גיל 38, משבר הילד הראשון, השני, השלישי, גיל ההתבגרות, או כל משבר אחר, חמור ככל שיהיה, הוא אפילו לא רמז קטנטן, פצפון!, למה שעוד מחכה לך. תזכרי את זה טוב, תתחילי לתרגל נשימות כבר מעכשיו, ותקני רסקיו בכל פעם שיש מבצע. שלא תגידי שלא הזהרתי. 

ולבעלי היקר, שחוגג היום 40 - צר לי אבל לא נשאר לנו כסף לקנות לך מתנה. אולי עד הערב עוד אצליח למכור את האופניים ולקנות לך משהו, אבל לפחות הכנתי לך עוגה… 

טוב נו, וגם עוד דבר אחד קטן, או שניים, מקסימום 40… על כל דבר שאני אוהבת בך.
מזל טוב איש שלי, לחיי 40 השנים הבאות!














איפה משיגים?
סוכריות כסופות, צבעי מאכל כסופים, אבקות נצנצים אכילות - של מג'יק קולור אצל מותק בוטיק סוכר
מזוודה כסופה - BeekitStudio (והחנות במרמלדה מרקט)
קישוט פומפונים, שרשרת דגלונים, דוייליז מהממים, קישוטי שפמים - Dreams and Wishes (והחנות במרמלדה מרקט)

יום שלישי, 4 במרץ 2014

משלוח מנות!

זה מדהים איך כל שנה פורים בא. כל שנה. לא מפספס אף שנה. ומשנה לשנה הוא מגיע מהר יותר. 
ועוד יותר מדהים איך כל שנה אנחנו כאילו מופתעות מחדש: "מה? כבר פורים? אוף, למה לעזאזל לא התארגנו מבעוד מועד?!..."

אז זהו, שהשנה כן התארגנו. ואפילו מבעוד מועד. 
כי ככה זה כשאת בהריון מתקדם: הרגע האחרון הוא לא אופציה - מי יודע באיזה סוג של אשפוז תמצאי את עצמך בדיוק ברגע הלא נכון

והפעם אפילו קצת השקענו, אם לא בתחפושות (כי הרי האפרוחים והשפים הם כבר בעלי דעה מוצקה משל עצמם. הם דורשים גיבורי על ו/או דמויות מבחילות אחרות. וגם מקבלים.) אז לפחות במשלוח המנות.

בשנה שעברה לא התפרענו, ורק יצקנו שוקולד מומס לכפיות צבעוניות, אבל השנה עמלנו וטרחנו קצת יותר, טוב נו, לא יותר מדי - מה שאפשר הכנו מראש, ומה שאפשר קנינו  ושידרגנו. 
וזה המשלוח שלנו:




יצא חמוד, לא?
בקרוב אצלכן! 
איך?
אספנו את כל התמונות, המתכונים, ההסברים והטיפים, ואיגדנו אותם למגזין וירטואלי, אותו תוכלו לראות בקלות כאן.
יאללה, להפשיל שרוולים ולעבודה!
















רוצו להכין, אנחנו כאן לתמיכה, ואל תשכחו לחזור לספר לנו איך יצא.
תכלס, אין על פורים, זה החג הכי כייפי שיש. 

חג שמייח!


יום שני, 10 בפברואר 2014

לחמניות או לא להיות

ההוא לא מבין על מה המהומה. 
פשוט לא מבין על מה אני מתלוננת, לא מבין מה כל כך קשה, לא מבין למה אני מסיימת כל ערב עם הלשון בחוץ.
מבחינתו זה בדיוק להיפך - זה כיף גדול להיות איתם! 
ואפילו יש לו עצות:
מקסימום תדליקי להם טלוויזיה או תזמיני פיצה. זה לא בהכרח רע, את יודעת...
(אומר ובורח מהנעל שעפה לעברו)
  
חצוף!

אז בסופ"ש הודעתי לו שאני מבחינתו בחו"ל השבוע.  
נראה אותו מתמודד.

אז ביום הראשון אחה"צ הוא אסף את הילדים מהגן ובילה (בילה? נגיד.) איתם כל אחה"צ, כולל ארוחת ערב, מקלחת והשכבה. 
באותו הזמן אני טיילתי לי באיקאה ואח"כ בקניון והלכתי לבקר קצת אצל אמא שלי (מה - בחו״ל תמיד אוכלים טוב, לא ככה?).
חזרתי הביתה רק כשהייתי בטוחה שהם כבר ישנים.
ואכן מצאתי אותם ישנים. הם במיטות שלהם, ואבא שלהם ישן על השטיח לידם. גמור. אי אפשר היה אפילו לדבר איתו. בבוקר הוא עדיין נראה הלום קרב (וזה לא כזה פשוט אצלו, אחרי הכל קצין בשייטת כבר ראה כמה קרבות בחייו...), התחנן שלא אטוס לחו"ל גם היום. 
עשיתי לו טובה ולקחתי אותם במקומו לגן בבוקר. 
אחה"צ כבר קבעתי עם איזה קניון אחר. שיתמודד. 
ולמחרת קבעתי עם נחלת בנימין. 
שיחשוב טוב לפני שהוא מתחצף בפעם הבאה.

כשחזרתי בערב כבר קצת ריחמתי עליו, הכנתי בצק ללחמניות בריוש מא-ממות.
בבוקר הצעתי לו להצטרף אליי לארוחת בוקר בפריז. לא לפני שהוא מטיס את הילדים לגנים כמובן.

אין כמו קפיצה קטנה לחו"ל...  




לחמניות בריוש

(מתחילים להכין את הבצק יום קודם)
המצרכים:
400 גרם קמח לחם
30 גרם אבקת חלב (להשיג בחנויות המתמחות באפיה)
50 גרם סוכר
1/4 כפית מלח
30 גרם שמרים טריים
1/4 כוס חלב פושר
3 ביצים + חלמון להברשה
150 גרם חמאה בטמפ' החדר
כפית תמצית וניל
סוכר גבישי לקישוט

ההכנה:
בקערת המיקסר מערבבים שמרים, קמח וסוכר. מוסיפים אבקת חלב ומלח ומערבבים.
מוסיפים ביצים, חלב, חמאה, ווניל ומערבלים במיקסר עם וו לישה כ-20 דקות במהירות בינונית.
מניחים לתפיחה בטמפרטורת החדר כ-45 דקות, עד שהבצק מכפיל את נפחו.
מוציאים אויר מהבצק, מרססים מעל שמן, מכסים בניילון ומניחים לתפיחה נוספת ללילה במקרר.
למחרת מוציאים מהמקרר ונותנים לבצק להגיע לטמפ' החדר.
מחלקים לכדורים במשקל 50 גרם, מניחים כל כדור בתבנית בריוש קטנה (או בתבנית מאפינס), מברישים בחלמון ומפזרים סוכר גבישי. מניחים כ-30 דקות לתפיחה נוספת.
אופים כ-15 דקות בטמפ' של 180 מעלות, עד שהבריושים מזהיבים. מוציאים מהתנור ומגישים פושר עם עוד קצת חמאה, כי בפריז כולסטרול וקלוריות לא נספרים...

יום רביעי, 25 בדצמבר 2013

על בנים ועל בנות


בת.
אני רוצה בת.
מה לא ברור? 
בת - אני רוצה ב-ת!!!
כן, כזאת עם צמות וקוקיות וכל השיגעונות. כן, מעצבנת כזאת. 
בדיוק. ככה אני רוצה - בת. 
לא בן. 
לא עוד בן. 
בת!

תבינו, כל החיים שלי גדלתי עם בנים. 3 אחים. בחיי שאני אוהבת אותם, אבל לגיוון קיוויתי לאיזו בת קטנה.
ילדה מתוקה לשחק איתה בבובות ויצירות.

בבכור שמחתי. הייתי מאושרת. בן בכור!
ואז רציתי גם בת. 
נו טוב, שני בנים זה גם לא רע. חברים לתמיד. וכולם גם הבטיחו שהשלישית תהיי בת.
מה רע בשני בנים ובת? להיפך, זה מצויין: הם ישמרו לי על הבת :)
כשקלטתי את הצ'ופצ'יק השלישי, זה שהרופא ניסה להסתיר בסקירה התחלתי להשתולל.
מה כבר ביקשתי? בת??!

אני יודעת, אני יודעת, כולם כל המן אומרים: הכי חשוב זה הבריאות.
והרי הבנים, הם כבר יביאו בנות.
גם כן בנות. בטח יביאו לי פרינססות שטלתניות.

והכי מבאס. לא, באמת, הכי מבאס, זה לבוא אליה ולראות את כל השמלות היפות שהיא תופרת לקטנה שלה. 
את הכובעים המ-א-ממים שהיא סורגת לה. כל אלה שאמורים היו לעבור בטבעיות אליי ועכשיו בטבעיות הם פשוט פוסחים מעליי ועוברים לחברה אחרת, אחת כזאת מעצבנת שנולדה לה בת...
אני נכנסת אליה הביתה ולבי נחמץ לראות את המובייל הורוד הזה. אני גם רוצה כזה. ורוד מתקתק ומאוס.
היא קולטת אותי וישר מבינה, מרגיעה ומבטיחה "אל תדאגי, נכין לך אחד כחול".

הדמעות חונקות לי את הגרון.
לפחות יש לי חברות בנות טובות. ממש טובות.




הוראות הכנה:
החומרים:
מקלות, אפשר מחנויות יצירה ואפשר גם ענפים. אפשר גם חישוק במקום.
חוט שקוף
דבק ג'ל
צורות מנייר בריסטול. אפשר להכין לבד ואפשר לחפש מוכן באטסי.


אם משתמשים במקלות - מצליבים וקושרים.

מדביקים את הצורות על החוט. מורחים פס של דבק על הנייר ומדביקים את החוט. אפשר להדביק שתי צורות זהות משני צידי החוט, אבל לא חייבים. באותו אופן מדביקים כמה צורות לאורך החוט. מכינים חוטים כאלה לפי הצורך.


קושרים את החוטים עם הצורות המודבקות עליהם למקלות (או לחישוק, או לקולב, או למה שבא), ותולים.






יום רביעי, 16 באוקטובר 2013

כפתורים להמונים


כל פעם אנחנו מופתעות מחדש. באמת. כל פעם.
כל פעם אנחנו כותבות פוסט, בטוחות שאתן רק מרפרפות בתמונות ועוברות הלאה,
מקסימום החברות שלנו שמרגישות מחויבויות (או אולי מאויימות) - הן אלה שבאמת קוראות
.
ואז פתאום מתחילות להגיע התגובות וגם לייקים לתמונות.
הי, ויש לנו אפילו קורא אחד! אה, לא, זה הבעל... רגע, אז מי זה השני?...

אז נכון שכבר אמרנו את זה בעבר, אבל תמיד מרגישות צורך לומר שוב:
ת-ו-ד-ה! תודה שאתן חוזרות וקוראות ומפרגנות ומגיבות! כיף לנו!

ובהמשך לפוסט אצל דנה ישראלי, אז הנה, 
ביקשתן, הפצרתן, התחננתן - 
אז קבלו: איך הופכים עוגיות לכפתורים - נלמד להכין ציפוי ואפילו להשתמש בחותכנים ;)




וככה הופכים עוגיות לכפתורים:

את המתכון לעוגיות תמצאו אצל דנה, פה.

אז מה צריך:
בצק סוכר
צבע מאכל
צנתר קטן 2 מ"מ (או קשית שתיה דקה)
חותכני עוגיות עגולים, בשני גדלים. אחד קטן בכחצי ס"מ מהשני
רויאל אייסינג לבן
שקית זילוף

לעבודה:
צובעים את הבצק בצבע מאכל.
מרדדים דק, לעובי של כ 1-2 מ"מ, אם הבצק נדבק אפשר לפדר את המערוך ומשטח העבודה במעט קורנפלור.


קורצים עיגול מהבצק עם החותכן הגדול יותר


בעזרת החותכן הקטן יותר - מטביעים את העיגול הפנימי (לוחצים קלות, לא עד הסוף)



משתמשים בצנתר הקטן (או בקשית) כדי לחורר חורים קטנים



מכינים רויאל אייסינג ומכניסים לשקית זילוף, חותכים חור קטנטן בקצה השקית ומזלפים "חוט" בין החורים



כעת, לוקחים את הכפתור, הופכים בעדינות, מרטיבים במעט מעט מים (אפשר ורצוי להשתמש במכחול) ומניחים על העוגיה להדבקה. ממתינים לייבוש ומחביאים :)