ואז בעלי הודיע לי שאני לא מוזמנת.
סליחה? למה אני לא מוזמנת?
אה ברור, כי אמהות לא מוזמנות. זה קמפינג אבות ילדים.
ומה איתי? נעלבתי. ככה נוטשים אותי? רק בגלל שאני אמא אני לא מוזמנת? אפליה!
אין בעיה, לכן תהנו לכם, אני אשב לי לבד בחושך.
בחג.
לבד.
בחושך.
לבד.
לא מוזמנת.
מקווה שיהיה לכם משעמם כל הלילה ותתגעגעו אלי בטירוף.
והכי נורא? כשהתקשרתי לבכות לחברות, בלי לחשוב פעמים הן אחת אחת אמרו לי – ״מה את פסיכית? הלוואי ובעלי היה לוקח ת׳ילדים ונותן לי כמה ימים עם עצמי״
(תזכורת לעצמי – להחליף בהזדמנות את החברות)

אין בעיה.
לכו תקנו אוכל טעים, תדליקו מדורה, תכינו פוייקה, תהנו בלעדי, ואז תחזרו אלי עם ערימות של כביסה בריח מעושן וסיר פוייקה שצריך לקרצף. חמודים.