ממתק חלת דבש

מכירים את זה שאנחנו אוהבים אוכל שלמדנו לאהוב בילדותנו?

אז בעלי – הוא אוהב אוכל שרוף וקשה. אבן.
כל מה שיש לו טעם ומרקם של גחל.

ידוע גם שבשביל לחבב טעם מסויים צריך לטעום אותו 10 פעמים…

לא אוסיף.

טוב, כן אוסיף. הוא לא אוהב סושי. מי לא אוהב סושי??
לא אוהב מרקים, 
לא אוהב מוקרמים,
לא אוכל דברים רכים,
ולא דברים בהירים.

איזה בזבוז של מטבח. בינינו? מזל שיש לו כמה מעלות אחרות.
הילדים לעומתו, דווקא מבינים דבר או שניים בקולינריה ונולדו עם חך אנין במיוחד.

ואז הכנתי את הממתק הזה. היה לי בראש קינוח קרמי, דבשי, ומלמעלה פירורים של הממתק הזהוב והפריך הזה. 
ניסיתי כמה מתכונים, טעמתי, בחנתי והחלטתי.
ואז הוא בא, לקח חתיכה, טעם, והכריז – לא טעים.
נעצבתי והחלטתי להמשיך הלאה. לא נורא, אכין משהו אחר.

ואז נכנסתי בבוקר למטבח ומצאתי שם את הילד. מנשנש.
"אמא, מה זה הדבר הכל כך טעים הזה??"
טעים לך?
"טעים לי ממש!"

ואז הבת באה והוסיפה –
"טעים! יש לזה טעם של שערות סבתא. של הסוף של השערות סבתא, אלה שנדבקים בסוף למקל. אפשר עוד?"