ברווזונת בת שנתיים

לפעמים אני שואלת את עצמי לאן נעלמה הפשטות.
עוד הודעה בפייס: "תשרייני את חמישי בערב, יש מכירה."
"איפה הפעם?"
"מה זה משנה?"
אוי הברוך... "נוסעים רחוק, אה?"
"יש מצב..."
נסענו. רחוק. רחוק מתל אביב בכל אופן.  
היו שם נשים. מ-ל-א נשים. בלי גברים. רק נשים. נו בטח, אולי אם היה שם איזה גבר אפשר היה לשמוע את קול ההיגיון.  
אה כן. הוא היה שם. עמד ומכר קשים בשקל... והמון נשים עמדו בתור כדי לקנות חבילות של קשים. קש בשקל...
מצאתי לי כסא נמוך והתמקמתי. צופה מגובה הרצפה על שאון הנשים הרוכשות ולא מאמינה למראה עיני. כמה כבר אפשר לקנות???
ואז היא חזרה. כולה מחוייכת מאוזן לאוזן. כל כך מרוצה מעצמה – כאילו הרגע הצליחה לסגור את עסקת חייה.
"מה כבר קנית?"
"מה כבר לא קנית?"
"את הכל! לא קניתי את הכל! נו באמת, מה קנית?"
"לא חשוב"
"תראי לי"
"עזבי את תצחקי עליי"
"ברור! אני רק רוצה לדעת על מה... מה? מה זה? קנית את הקשים בשקל??? אבל, אבל, למה?..."
"כי לאפרוחה יש יומולדת?"
"תגידי, את באמת מאמינה שזה מה שהילדה שלך תזכור מהיום הולדת שנתיים שלה?..."
"כן. ברור. זה ועוד כמה דברים... ואם היא לא תזכור, אני אדאג שיהיו כמה תמונות שיזכירו לה."

בשביל מסיבה צהובה מגעגעת שכזו, תצטרכו:
צבע מאכל צהוב לימון
סט חותכני עוגיות - עיגול
תבנית עוגה בצורת קאפקייק
סוכריות מזרה
טושים אכילים - אדום ושחור
סט חותכן וטקסטורה - בלוסום
חותכן קפיץ פרח


קשים מנייר
גרילנדה צהובה מנייר
סכום חד פעמי צהוב
מפיות נייר צהובות


ותודות לליהי היקרה ממותק בוטיק סוכר ולדנה המקסימה מפארטי-סט.